"בתנועה,

 על כל חלקי הגוף להיות

  קלים

 זריזים

 וחרוזים יחד.

 על הצ'י(נשימה) לגאות

 ועל השן(רוח) להיאסף פנימה."  *

המילה 'מדיטציה' מעלה באנשים שונים תגובות שונות. לפעמים נדמה שסביב המילה הזאת יש הילה מסנוורת שגורמת לנו לחשוב כי מדובר במשהו בלתי ניתן להשגה בשגרת החיים הצפופה שלנו או בסיפורי סבתא שהמציאו כמה הודים כדי לתרץ חיי בטלה….

למעשה המילה מדיטציה מתארת תרגול של ריכוז תשומת הלב. ריכוז יכול להיות קצר או ממושך, רב יותר או מועט יותר, ריכוז יכול להיות מלווה מחשבות שמתרוצצות בראש או לחילופין להיות מצב חדות גדולה של תשומת לב עד כי אפילו המחשבות אט אט משתתקות. מכאן מובן כי אין צורך להרחיק למזרח הרחוק, להידמות לנזירים ולהעמיק בדתות כאלה או אחרות אלא פשוט – לשים לב.

היוגות השונות ( משמעות המילה "יוגה" היא לקשור, לאחד –  איחוד של הגוף, איחוד של הגוף עם הנפש ואיחוד של הגוף נפש עם העולם סביב ) במזרח הרחוק השתמשו במדיטציה ככלי עיקרי להתבוננות פנימית, השקטת מחשבות ויצירת מצבי ריכוז שאמורים לזכך את תודעת האדם מרגשות הרסניים(כעס, שנאה, קנאה וכד).

מדיטציה בישיבה – מדיטציה בתנועה

 לרובנו התמונה מוכרת – אדם יושב ישיבה מזרחית ועיניו עצומות. הוא במדיטציה. החכמים הטאואיסטים – מי שיצרו ופיתחו את הטאי צ'י, הכירו היטב את המדיטציה בישיבה. הם גם חוו אישית את החסרונות שלה: א)תשומת הלב עלולה לנדוד בקלות עד כדי איבוד ריכוז ואף שינה קלה… ב) ישיבה ארוכה עלולה להחליש את גוף המתרגל. מהיכרותם את המנגנון המורכב של גוף האדם, הם הבינו כי תנועה עדינה שמובלת על ידי תשומת לב, תביא להרפיה של שרירים מתוחים, תחזק ותייצב את הגוף כולו, תחדש את רוח האדם על ידי לימוד ויצירת ריכוז ותיטיב עם בריאותו.

כשאני לומד לראשונה בחיי ללכת, לשרוך נעליים, לכתוב – אני יוצר בתוכי ריכוז רב המשלב חלקים שונים בתוכי. חלקי מוח שונים נדרשים להבנה, הטמעה של מידע ולבסוף למימוש פיסי של תנועה. כשאני בוחר ללמוד טאי צ'י – אני שם לב למורה שזז ומדגים את התנועה, מקשיב לדבריו ואח"כ מנסה לזוז בעצמי ולממש את מה שראיתי ושמעתי. מאוחר יותר, לאחר שהתנועה מוכרת בגוף, יש רבדים נוספים להם הייתי רוצה לשים לב כמו למשל תחושות עדינות שמתלוות לתנועה הפיסית, הרפיית שריריי בזמן התנועה, והרשימה למעשה היא אינסופית.

נשמע מורכב? מצד אחד כן ומצד שני – הדרגתיות וקצב התקדמות אישי הם מפתח בלימוד שלנו את הטאי צ'י. למעשה הדבר החשוב ביותר בטאי צ'י הוא – תנועה זורמת. לדיוק ולפרטים יש חשיבות אבל הם משניים לזרימה של התנועה. למעשה, הפרטים והעקרונות שלומדים הם כלים "לתפוס" את תשומת הלב שלי ולאפשר לי לשקוע במצב של ריכוז מתמשך.

הרפיה ותרגול טאי צ'י:

מדוע כדאי לי לתרגל את תשומת הלב שלי? הבנה אחת  אשר רובנו שותפים לה היא: במצב ריכוז אני לא מתעסק במחשבות וברגשות שלי. אנו מכירים את גלי המחשבות שנוהגים לזרום בראשנו, ומצד שני מכירים גם את הרגעים המפתיעים בהם מוחנו נותן לנו ללא הודעה מוקדמת – "חופשה קצרה" של שקט פנימי. פעמים רבות השקט הזה יגיע כשאנו לא מתעסקים במחשבות או ברגשות שלנו אלא מתרכזים במה שמחוץ לנו או בפעולה שאנחנו עושים: נוף יפה, אוכל טעים, שיחה עם חבר, פעולה פיסית כלשהי ועוד. שקט פנימי מביא להרפיה של שרירי הגוף ושל הנפש. לתרגול האישי בטאי צ'י מתווספת בשלב מאוחר יותר עבודה בזוגות. אני לומד כיצד לנוע יחד עם ובתגובה לתנועת חברי לתרגול. בעבודה זו כמעט ואין לי אפשרות אלא לשים לב אל חברי לתנועה כך שהסיכוי שלי להתעסק בעצמי קטן והולך…

ביוגה הסינית (ממרכיבי הטאי צ'י) נאמר כי ריכוז פותח את מרידיאנים שהם דרכי האנרגיה בגוף האדם. במאמר נפרד אתייחס להשפעת התרגול על הגוף בראי הרפואה הסינית, אבל חשוב להבין כי  בתרגול טאי צ'י יש לי רווח כפול: אני מתרכז ובאותו זמן מבצע פעולה מיטיבה ומחזקת לגוף נפש רוח שלי.

אם כן, טאי צ'י הינה שיטת תנועה המהווה מימוש של אפשרות מדיטציה בתנועה. ניתן לתרגל אותה בחלל קטן באופן אישי כך שבהישג יד של כל אחד מאיתנו אפשרות תרגול מעניינת, מסקרנת ומחדשת פיסית ונפשית.

 *לו, אין, אמקר, פו. התמצית של טאי צ’י צ’ואן, 1996 ,

בתרגום של אסי בן פורת, רות שריג ומירנדה קניוק,

הוצאת קורדובה.